יקרא דשבתא · חלק א · סימן לד - ואתם תהיו לי וכו'

שבת הוא בחינת "צדיק מושל" בחינת "ויוסף הוא השליט". כי יוסף הצדיק הוא בחינת שבת כמבואר בזוהר הקדוש בפרט בזוהר חדש. והוא בחינת שורש נשמות ישראל בחינת "כי בו שבת וינפש". כי שבת הוא עולם הנשמות כמבואר בזוהר הקדוש ועל כן זוכין בשבת לנשמה יתירה. וכמו שעיקר הממשלה של הצדיק הוא להאיר ולעורר לבם של ישראל לעבודת ה' כמבואר בפנים. כמו כן על ידי קדושת שבת נתעורר לב כל אחד מישראל להשם יתברך, וכמו שכתוב "אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם". וכמו שהצדיק הוא בחינת מלאפום בחינת מלא פום, מחמת שהפה וכלי הדיבור שלו שהם כלי השפע הם בשלימות ובמילואם, כמו כן שבת הוא בחינת שלימות הדיבור בחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת וכנ"ל בשם הזוהר הקדוש, ומשבת נמשך כל השפע כידוע והוא מקור הברכה, בחינת "ויברך אתכם כאשר דיבר" וכמבואר בפנים. ואמרו רז"ל 'שקולה שבת ככל התורה והמצוות'. וכמו שעל ידי קבלת התורה זכו כל ישראל לבחינת "צדיק מושל" בחינת "ישראל ממשלותיו" מחמת שאותיות התורה הם התלבשות רצונו יתברך, ועכשיו שהתורה מסורה בידינו, על ידי זה גם רצונו יתברך מסור בידינו להיות רצונו כרצונינו כמבואר בפנים, כמו כן על ידי קדושת שבת ששקולה ככל התורה, ונאמר בו 'באהבה וברצון הנחלתנו', על ידי זה נמסר כביכול רצונו יתברך בידינו. ועל כן אמרו רז"ל 'המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו' שזה בחינת "הרחב פיך ואמלאהו" בחינת "ימלא ה' כל משאלותיך". וכמו שכל אחד מישראל יש לו חלק בהתורה הקדושה, ויש בכל אחד נקודה מבחינת כלל התורה מה שאין בחבירו כמבואר בפנים, כמו כן יש לכל אחד מישראל חלק ונקודה בקדושת שבת כפי בחינתו וכמבואר בזוהר הקדוש (ויקרא רמ"ב) 'מאן דאיהו חסיד יהבין ליה נפש יתירה מבחינת חסד'. וכן מי שהוא מבחינת גבורה או משאר המדות הקדושות נותנין לו נפש יתירה כפי מדתו, ובזה יש מדריגות עד אין סוף, כי כל מדה וספירה כלולה מכל המדות הקדושות בחינת חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו' וחסד שבגבורה וכו', כמבואר כל זה במקובלים, וכל אחד כפי בחינתו מקבל בחינת נפש יתירה משבת קדש שהוא כלליות הקדושה בחינת (ויקרא כא) "כי קדש הוא". ועל כן אפילו על נפש אחד מישראל ואפילו של הפחות מישראל מחללין את השבת, וכמבואר מזה בזוהר חדש סמוך לסופו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועיקר שלימות קדושת שבת בכלל זוכה הצדיק הגדול שהוא בחינת משה, בחינת 'ישמח משה במתנת חלקו'. וכן שאר הצדיקים זוכין גם כן בוודאי לקבל שבת בהארה יתירה. אך אף על פי כן, יש גם לכל אחד מישראל חלק בקדושת שבת. ועל כן אפילו משה רבינו עליו השלום בעצמו מחוייב לחלל את השבת בשביל להציל נפש אחד מישראל. ועיין זוהר חדש בראשית, שאפילו הנקודה טובה שיש ברשעים מתנוצץ ומאיר ביותר על ידי קדושת שבת, עד שעל ידי זה יש גם להם חלק בעולם הבא. ועל כן חייבים לקבל פני רבו בשבת כנ"ל כמה פעמים בשם הזוהר הקדוש (ויקרא רסה). וכן צריכין לנסוע לצדיקים על שבת קדש. והצדיקים צריכים להקהיל קהילות ולדרוש בדברי תורה בשבת כמו שאמרו רז"ל, כי אז עיקר הזמן המסוגל ביותר להאיר הארתם, שהוא בחינת הארת קדושת שבת קדש בכלל ישראל. וכן צריך כל אחד מישראל לכלול את עצמו עם כלל ישראל, בכדי לקבל על ידי זה הארת קדושת שבת קדש, בבחינת 'ומקבלין דין מן דין' שתאיר הנקודה שלו מקדושת שבת לחבירו, וכן לקבל מחבירו הארת הנקודה שלו שיש לו בקדושת שבת. ועל כן מתפללין 'וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך', כי כל אחד מישראל יש לו חלק בקדושת שבת. ועל כן צריכין להתפלל על זה שכל ישראל ינוחו בקדושת שבת. וזה בחינת ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכו' וציוום על קדושת שבת. גם כמו שהצדיק הוא בחינת מלאפום, מחמת שבחינתו נמשך מבחינת חכמה ובינה, שהוא בחינת נקודה עם ואו כמבואר בפנים. כמו כן קדושת שבת נמשך גם כן מבחינת חכמה ובינה שהם בחינת י"ה, בחינת אבא ואמא, כמבואר בכוונות שבת בסוד שלהבת י"ה. והכל מודים כי בשבת ניתנה תורה. והתורה עם העולם הוא בחינת נקודה עם ואו כמבואר בפנים, גם שבת בעצמו הוא בחינת הנקודה שבכל ששת ימי בראשית שזה גם כן בחינת נקודה עם ואו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה קדושת שבת הוא בחינת צדיק יסוד עולם כמבואר בזוהר הקדוש, וזה בחינת יסוד דאצילות ששם שורה אור אהבה הקדושה כמבואר בפנים. וזה בחינת מנוחת אהבה וכן 'באהבה וברצון הנחלתנו', וזה בחינת ענג שבת בחינת (שיר השירים ז) "אהבה בתענוגים".

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן אמרו רז"ל 'המשמר את השבת וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו', כי זה בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה". ועל כן על ידי קדושת שבת נתבטלין כל אהבות רעות שהם בחינת ערלת לב בחינת חרפה שזה בחינת "וישבות דין וקלון" (משלי כב) וכן "והשבית קצין חרפתו לו" (דניאל יא) ופירש רש"י שהקב"ה ישבית גידופו וחרפתו של האויב וכו'. וזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש בסוד "ובן שמונת ימים ימול לכם" וכו' בכדי שיעבור עליו שבת אחד קודם שנימול.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי אי אפשר לקיים מצוות מילה שהוא בחינת ביטול הערלה שהוא בחינת חרפה כי אם על ידי קדושת שבת קדש. וזה בחינת "רשפיה רשפי אש שלהבת יה", שזה נאמר על סוד השלהובא דאשא שיורד בערב שבת על ראשי הקליפות טמאות שלא יעלו אל הקדושה, והקליפות הנ"ל הם בחינת ערלה בחינת חרפה (כמבואר לקמן בסימן פב בפנים). וסיים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כי כל זה על ידי אור אהבה הקדושה השורה ביסוד דאצילות שהוא בחינת קדושת שבת כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן אמרו רז"ל 'זכרהו מאחד בשבת' כי אפילו בששת ימי החול שיש בהם שליטת הקליפות הנ"ל שהם בחינת חרפה, שזה בחינת חול מלשון חילול וחרפה, מלשון "חלילה לך" חולין הוא לך וכיוצא בזה הרבה, אף על פי כן צריכין לקשר את עצמו אל הנקודה שהוא בחינת שבת, שעל ידי זה נתבטלין כל החרפות, ועל כן 'שמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת' בכדי לקדש אכילתו על ידי זה שלא תהיה בבחינת חרפת רעב ח"ו. נמצא שגם בענין קדושת שבת קדש שהוא כלל בחינת הנקודה הקדושה, ועל כן נקראת 'קדש', כי קדש הוא בחינת הנקודה כידוע וכמבואר בפנים, יש בזה גם כן בחינת גימ"ל נקודות, וכמבואר בזוהר יתרו דף צ"ב 'תלת דרגין אינון שבת עילאה שבת דיומא שבת דלילא', ועיין שם במקדש מלך שפירש, דרצה לומר בינה וזעיר אנפין ומלכות.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ולענינינו יש לומר, כי הארת שבת קדש שמקבלין על ידי התקשרות להצדיק שהוא בחינת נקודה הכלליות של ישראל זה בחינת שבת עילאה, כי הצדיק הוא בחינת נבון וחכם כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והארת קדושת שבת שמקבלין על ידי כלליות ישראל בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', כי כל אחד יש בו נקודה מבחינת קדושת שבת שהוא בחינת קדושת כלליות התורה מה שאין בחבירו, וצריכין לקבל דין מן דין כנ"ל זה בחינת 'שבת דיומא' שהוא בחינת זעיר אנפין בחינת 'תפארת עטה ליום המנוחה' שזה בחינת ישראל אשר בך אתפאר דכלולין מגוונין סגיאין, וכל אחד יש בו נקודה קדושה שהוא בחינת צדיק בחינת שבת מה שאין בחבירו. ועיקר ההתפארות כשנכללין הגוונין זה בזה, והארת קדושת שבת שצריך כל אחד מישראל לקבל על ידי הנקודה הקדושה שלו בעצמו, וצריך כל אחד לעורר את לבבו בפרט בכניסת שבת קודש, ולהאיר הנקודה הקדושה שלו שיש בו מבחינת קדושת שבת, זה בחינת הפזמונים והזמירות שירות ותשבחות שנתקנו לומר בשבת קדש בכדי שתתעורר הנקודה הקדושה על ידי בחינת "פי ידבר חכמות" ותאיר לתוך לבו של כל אחד, עד שיתבטלו ממנו החרפות ואהבות רעות שהם בחינת ערלת לב, ויזכה לאהבה קדושה בבר לבב, שזה בחינת 'וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

והארת קדושת שבת שמקבל כל אחד מיניה וביה על ידי התעוררות הנקודה שלו, שהוא בחינת צדיק מושל, זה בחינת 'שבת דלילא' בחינת מלכות. ובבחינה זו נכנסין לקדושת שבת קדש, כי אי אפשר לקבל בשלימות מהנקודה שבחבירו ואפילו מהנקודה הכלליית של הצדיק שמשפיע ומאיר בו בכל עת, אף על פי כן אי אפשר לקבל בשלימות הארת הקדושה כי אם על ידי שיתעורר בתחלה הנקודה שיש בו בעצמו, כי לכל דבר צריכין אתערותא דלתתא תחלה כידוע, ועיין בזוהר יתרו דף צ"ב הנ"ל ותבין ביותר.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה (ישעיה נח) "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי", היינו שישמור עצמו מכל מיני חילול שבת, וגם מרמז "אם תשיב משבת רגליך", היינו שתאיר הארה הקדושה של הצדיק שהוא בחינת שבת, בתוך כלל ישראל שהם בחינת "וכל העם אשר ברגליך" כי הם בחינת תמכי אורייתא כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן הם בחינת רגלין. וזה בחינת מה שעל ידי הארת שבת עולין רגלי הקדושה מאחיזת הקליפות כמובן בכתבים, היינו שנתבטלין על ידי זה כל החרפות ואהבות רעות הנ"ל גם מאותן שהם בחינת רגלין. וזה "עשות חפציך ביום קדשי", חפץ הוא לשון רצון, ואהבה בחינת "אהבה עד שתחפץ". ועל כן נאמר על הכסיל "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו", כי מתגברין עליו אהבות רעות שהם בחינת ערלת לב, היפוך בחינת "והגות לבי תבונות", ועל כן כל חפצי האדם נקראים 'חפצים' כי יש לו אליהם רצון ואהבה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל בשבת צריכין לקבל אור האהבה דקדושה כל כך, שהוא בחינת אור החסד הנשאר ביסוד דאצילות עד שיתבטלו ממנו כל מיני אהבות הגשמיות המלובשין בעשיית חפציו של האדם. וזה "וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד", כי שבת הוא בחינת יסוד דאצילות, בחינת ברית שלום, שהוא בחינת 'שדי' כידוע, ששם עיקר הענג בחינת (איוב כב) "כי אז על שדי תתענג", ושם שורה אור האהבה הקדושה, שהוא בחינת "אהבה בתענוגים", ושם נתבטלין כל החרפות ובזיונות וזוכין לכבוד. וגם כי הנקודה הקדושה שהוא בחינת צדיק יסוד עולם בחינת שבת, הוא בבחינת חכמה המבואר בפנים ושם עיקר הענג כידוע, בבחינת 'אין למעלה מענג ואין למטה מנגע'. ועל כן על הכסיל נאמר (משלי יט) "לא נאוה לכסיל תענוג". וזה בחינת (משלי ו) "נואף אשה חסר לב" (כי פגם הברית ששם עיקר החרפות ואהבות רעות הם פגם הלב) וכו', "נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה", כי זה בחינת הדיוטא התחתונה בבחינת 'אין למטה מנגע', ושם עיקר החרפה הבא מכסילות ורוח שטות בבחינת 'אין אדם עובר עבירה' וכו'. אבל הנקודה הקדושה של בחינת צדיק ברית שלום, הוא בחינת ענג ושם נתבטלין כל החרפות בבחינת "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (משלי כז) וזוכין לכבוד בבחינת (משלי ג) "כבוד חכמים ינחלו" שזה בעצמו גם כן בחינת, "ויוסף הוא השליט" בחינת 'מלכות'-'מלך הכבוד'. וזה בחינת ענג וכבוד שבת כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "וכבדתו מעשות דרכיך", היינו שלא יהלוך אחר דרכי לבו, בבחינת (קהלת יא) "והלך בדרכי לבך" וכן "מדרכיו ישבע סוג לב" (משלי יד). "ממצוא חפציך ודבר דבר" שישמור עצמו מלדבר אפילו דיבור אחד של חול שיש בו איזה אחיזה מעניני החפצים ואהבות הגשמיות, בכדי שלא יפגום על ידי זה בקדושת שבת, שהוא בחינת הדיבור דקדושה כנ"ל, שזה בחינת מלאפום שהפה והדיבור הם בשלימות ובמלואם כנ"ל, גם כי הנקודה הקדושה הוא בבחינת "פי ידבר חכמות" כמבואר בפנים. וזה "אז תתענג על ה'" שיזכה לבחינת שבת עילאה הנ"ל, שהוא בחינת "על ה'" בבחינת "מי מושל בי צדיק" וכמבואר במקום אחר, וזה שדרשו רז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו, כי מאחר שזוכה להאיר אל לבו אור הנקודה העליונה עד שיתבטלו מלבו כל חרפות ואהבות רעות וכל אהבתו ותענוגו על ה'. בוודאי צריכין למלאות כל משאלות לבו הקדוש בבחינת "הרחב פיך ואמלאהו" כנ"ל. "והרכבתיך על במותי ארץ", ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות, היינו שניצול מכל מיני אהבות רעות הנמשכין מבחינת היצר הרע שנקרא "מלך זקן וכסיל". ועל כן שיעבוד מלכיות נקרא חרפה, כמו שכתוב (איכה ה) "הביטה וראה את חרפתינו" וכיוצא בזה הרבה, וזה כנגד בחינת 'שבת דלילא'. "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", ודרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים, זה כנגד בחינת 'שבת דיומא' שהוא בחינת מה שצריכין לקבל הארות הנקודות הקדושות של כל אחד מישראל מכלליות ישראל, שזה בחינת 'בלי מצרים', כי אין סוף לבחינת הנקודות הללו בבחינת "אשר לא יספר מרוב" הנאמר על כלל ישראל, שזה בחינת 'נחלת יעקב' אב של שבעים נפש שהם שורש כלל ישראל. וגם כי עיקר אור האהבה הקדושה ששורה אצל הצדיק יסוד עולם, שהוא הנקודה הכלליות של ישראל נמשך ומאיר לכל אחד מישראל לנקודתו הקדושה בפרטיות, העיקר על ידי כלל ישראל, וכמבואר מזה גם בליקוטי הלכות. וזה בחינת "ויקהל משה את כל עדת ישראל" הנ"ל, וזה בחינת (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה שאמרו רז"ל. ואור אהבה הקדושה הזאת הוא בבחינת 'בלי מצרים' בבחינת מה שאמרו רז"ל 'כד הוה רחימתין עזיזא' וכו'. וגם כי הוא בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", שזה גם כן בחינת בלי מצרים, כי אין שום דבר שיחצוץ ויבטל את אור האהבה הקדושה הזאת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואולי יש לכוון לזה גם דרשת הזוהר הקדוש שדרש על פסוק זה "אז תתענג" וכו' שהם כנגד הג' סעודות של שבת וכו'. וזה "כי פי ה' דיבר". היינו כי כל אלו הנקודות שהם בחינת צדיק בחינת ברית שלום, הם בחינת הדיבור דקדושה שזה בחינת מלאפום כנ"ל בחינת "פי ידבר חכמות" הנ"ל כמובא בזוהר הקדוש 'ברית קיימא פה ה' הוא וכן פה אתקריאת מסטרא דצדיק'. גם רצה לומר על דרך (בראשית מה) "כי פי המדבר אליכם שפירש רש"י 'כפי כן לבי' כמובא בפנים. ועיין בפרדס רמונים בערך שבת שכתב שם ששבת הוא כלליות יסוד עם מלכות, וזה בחינת "ויוסף הוא השליט" הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום