ימי התלאות · לד
ספר חלקי: מה שחסר בו מפורט בעמוד הספר.
התאמת הקריאה
והרצענים נבהלו אז מפניו ומקולו ובקשו מאתו שגם בכל הבית יבדק ויעשה מה שצריך כרצונו. ואחר־כך בערב פסח בחצות נפטר מהם לגמרי, והנה דרכו של מוהרנ"ת ז"ל בסדר ליל פסח היה נורא מאד בהתלהבות עצום, והיה יושב לגמרי על המטה ופניו אל הקיר, והיה אומר ההגדה בקול רם (וכמובא בסימן כ' לקו"מ ובהשתפכות הנפש ובהתעוררות שאין לשער בנגון שלו (הידוע לאנ"ש וכן עשה עד "שלחן עורך", ואז ישב עם כל בני ביתו ונכדיו, וגם ר' שמעלקי בן חורגו היה אצלו, ודברו אז אליו מענין הנסים והגאלה שעשה לו השם יתברך, כי נפטרו מהרצענים שהעמידו המתנגדים וכו', והקפיד עליהם ואמר עכשו בזמן עת רצון כזה ושכל אחד ואחד כמה יגיעות וטרחות היה לו לבער החמץ ועל המצוות השיכים לפסח, וכמה מעות בזבזו על זה, אסור לדבר עליהם חס ושלום, הלא הם אחינו (ובודאי יהא להם תקון ואנחנו נצטרך לחפש בשבילם תקונים. ואחר־כך בגמר הסדר הינו ברכת המזון הלל נשמת, הסב עוד פעם פניו אל הקיר, וערך את הסדר בהתלהבות נפלא ובהתעוררות שאין כמוהו בנגונו הידוע על נשמת, עד גמר הסדר.
מה שספר הר' אהרן ליפאוועצקי להר' אברהם ז"ל
בזמן שהיה דר עוד רבנו ז"ל בברסלב, אמר פתאם להר' נתן ולר' נפתלי שיעשו דרכם למעז'בוז' על ציון הבעש"ט ז"ל, ועם דרכם בשם יהיו מקדם בברדיטשוב אצל הרב ר' לוי יצחק ז"ל. וכן עשו, ובערב שבת באו לברדיטשוב ותכף הלכו לקבל פני הרב. כשראה אותם הרב ז"ל אמר להם שלא נעים לו כעת ביאתם אליו משום שהזקן בא לשבת אצלו.
מיד הבינו להשתמט תכף ממנו בשביל שלא יגזר עליהם לנסע מברדיטשוב, ולא התראו לפניו עד לפנות ערב, כשבאו אליו בשעה אחרונה, כשראה אותם אמר להם: אתם עוד פה לא עזבתם את ברדיטשוב? אמרו לו: ואיך אפשר לנסע מפה שלא להיות אצלכם על שבת. והרב ז"ל היה מכבד מאד את הר' נתן ז"ל, שדרכו היה להאריך מאד בתפלתו, ודרך אנשי ברדיטשוב היה לחכות עד גמרו התפלה ולומר לו "גיט שבת" כנהוג, ובשבת זו כשגמר התפלה והסיר את המשקפים מעל עיניו ולא ראה תכף את מוהרנ"ת ז"ל, שאל "וויא איז נתלע"? ובמעמד זה היה גם הזקן, כשהגיע זמן הסעודה, לא ישבו הר' נתן והר' נפתלי ז"ל אצל השלחן עד שראו שישב הזקן על מקומו, אז בחרו את מקומם אחד כנגד הזקן ואחד מצדו בכדי שאם יפתח הזקן את פיו, לעמד כנגדו ולהכניעו בכל אפן, בכדי לקים מאמר חז"ל לא תעמד על דם רעך.
ובשעת הסעודה כשהגישו צלוחית יין על השלחן, אז לקח הרב ז"ל את הצלוחית ונתן להר' נתן ז"ל שהוא יחלק להמסבים. מובן ממילא שאי אפשר היה להזקן לפער את פיו בכל השלש סעודות, וכן עבר השבת בשתיקה משני הצדדים, אמנם ביום ראשון בבקר נכנס הזקן להרב ז"ל וספר לפניו ששמע שמגדל חשק רבנו ז"ל שאנשיו יתפללו בהתלהבות, התיר להם שתית יין שרף קדם התפלה, וזה היה כקובלנא לפני הרב ז"ל, והלך לו.
אחר־כך כששבו ונכנסו הר' נתן והר' נפתלי ז"ל להרב ז"ל, ספר להם הרב ז"ל קובלנא הנ"ל בלא שם. על זה לא ענו דבר, והר' נפתלי שהיה מעט קפדן תפס בידיו את שתי פאותיו של מלבוש הרב ושניהם התחילו לרקע ברגליהם וצעקו: "רבי! רבי! איר אויך? איר זאלט אזאלכעס זאגין?" [רבי! רבי! גם אתם? שאתם תאמרו כזאת?!], מזה הבין שפליאה נשגבה בעיניהם שהוא יוציא שמע שקר כזה, אמר להם: לא! לא! סערדצע, לא אני אומר, הוא אומר זאת.
בזה אנו רואים נבואת רבנו ז"ל, ואלו לא שלח את הר' נתן והר' נפתלי ז"ל, מי יודע מה היה עם היות הזקן לבדו בברדיטשוב. כשנסעו מברדיטשוב אמר הרב ז"ל לאנשיו על הר' נתן והר' נפתלי ז"ל, שלא ראה חסידים אוהבים את רבם כמוהם. והזקן כשחזר מברדיטשוב לביתו אחר מעשה זו, היה אצלו אחד מנעמירוב, כששאל את האיש מאיזה מקום הוא, והשיב לו מנעמירוב, אמר לו אצלכם בנעמירוב יש מגני ארץ וכונתו היה על הר' נתן והר' נפתלי ז"ל. וזאת ספרו לפני רבנו ז"ל, ואמר ר' אברהם שבזה צדק, קבלת אנ"ש שמה שמזכר בהתורה "תקעו אמונה" אודות "מגני ארץ" שכונת רבנו ז"ל היה עקר על מוהרנ"ת, שבספריו מחזק ומשיב נפשות הנפולות והחלושות בשבעה משיבי טעם.