ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ו · אות ה׳עַל כֵּן בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיךְ הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (איכה ג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ'; וּכְמָה שֶׁכָּתוּב: הַמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ וְכוּ'. [כִּי חִדּוּשׁ הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְשֵׂכֶל חָדָשׁ, וְשִׂכְלוֹ הֹלֵךְ וְגָדוֹל בְּכָל פַּעַם, זֶהוּ בְּחִינַת רְאִיָּה. כִּי יְדִיעַת הַשֵּׂכֶל הוּא בְּחִינַת רְאִיָּה, שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּאִלּוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו בִּרְאִיָּה יָפָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים].
וּבְכֹחַ הָרְאוּת יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, כִּי מִי שֶׁכֹּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ יָפֶה, יָכוֹל לִרְאוֹת מֵרָחוֹק, וְאֵין צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב אֶל הַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת. אֲבָל מִי שֶׁאֵין כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ חָזָק, הוּא צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה.
כֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ מִי שֶׁמֹּחוֹ צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד בְּלִי עִיּוּן, וְיֵשׁ מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִקֹּדֶם שֶׁיְּדַבֵּר, וְאִם יְדַבֵּר מִקֹּדֶם שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּלֹא מַחֲשָׁבָה, וְהוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים. וּמִי שֶׁשִּׂכְלוֹ צַח, הוּא בְּגַדְלוּת הַמֹּחִין, וְהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים וַחֲסָדִים,
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג): גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'. וְאֵל הוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״ב:ג׳): חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. וַה' הוּא רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קיט): רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'.
אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּשֵׂכֶל צַח, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל חֲטָאָיו. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל): וּמָל ה' אֶת לְבָבְךָ, וְתַרְגּוּמוֹ: וְיַעְדִּי ה יָת טִפְּשׁוּת לִבָּךְ. וּבְאֵיזֶה תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר, בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל.
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו): שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, דְּקָשֶׁה, שׁוֹבָבִים מַשְׁמַע דְּמֵעִקָּרָא בְּלֹא שׁוּם רֹשֶׁם. וְאֶרְפָּא, מַשְׁמָע שֶׁיִּשָּׁאֵר רֹשֶׁם. וּמְשַׁנִי, כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה. כִּי מֵאַהֲבָה אֵין נִשְׁאָר שׁוּם רֹשֶׁם, וְיֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל צַח, וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי עִיּוּן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ מֹחוֹ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ו · אות ו׳וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים. פֵּרוּשׁ: אָדָם שֶׁהוּא תָּמִיד בְּשָׁוֶה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין. שֶׁהוּא בְּקַטְנוּת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים, דִּינִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים כַּנַּ"ל.
וְהָאֱלֹקִים נִסָּה – הַיְנוּ לְנַסּוֹת וּלְהָרִים אֶת בְּחִינַת הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלֹקִים, זֶה זוֹכִין, עַל־יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה. כִּי עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, זוֹכִין לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲסָדִים וְרַחֲמִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וְהָאֱלֹקִים נִסָּה – אֶת אַבְרָהָם, שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם, מְנַסִּין וּמְרִימִין אֶת הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱלֹקִים, וְזוֹכִין לְמֹחִין דְּגַדְלוּת כַּנַּ"ל:
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ:
מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּרָא. פֵּרוּשׁ: מִמִּדַּת אַהֲבָה נַעֲשֶׂה שִׂכְלוֹ צַח כַּכֶּסֶף,
הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי; כִּי הַמֹּחַ נִקְרָא: זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, שֶׁהִיא מִדַּת אַהֲבָה, שֶׁמִּמִּדָּה זֹאת בָּא לְשֵׂכֶל צַח כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ז · אות א׳וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ זכריה יד):
דְּהִנֵּה הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן הַתְּפִלָּה וְהֵן לִמּוּד, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
כִּי הַהֶבֶל פֶּה, הוּא בְּחִינַת ה', וְהַקּוֹל הוּא בְּהַמְשָׁכָה, הוּא בְּחִינַת ו', וּכְשֶׁלּוֹמֵד אוֹ מִתְפַּלֵּל בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת י"ה (תיקון י),
וּכְשֶׁלּוֹמֵד הֲלָכָה בְּאֹפֶן זֶה, בּוֹרֵא עוֹלָם אֶחָד, וּכְשֶׁלּוֹמֵד כָּל הַמַּסֶּכְתָּא, נַעֲשֶׂה מַטְרוֹנִיתָא, וְהַהֲלָכוֹת הֵן עָלְמִין דִּילֵהּ (בהקדמת התיקונים דף יד). כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם.
וְזֶה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ – שֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ: מְבֹאָר לַמְעַיֵּן שֶׁחָסֵר כָּאן רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ, כִּי עִקַּר הַמְכֻוָּן חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, וְלֹא זָכִיתִי לַעֲמֹד כְּלָל עַל דְּבָרִים אֵלּוּ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ח · אות א׳וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ שמואל־א ב):
הִנֵּה יֵשׁ בָּזֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְיִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וּתְחִיָּה.
כִּי תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִדַּת מַלְכוּתוֹ, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל הֶאָרָתוֹ לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לְקַבֵּל, וְהֻכְרַח לְהִתְצַמְצֵם בְּתוֹךְ עוֹלָמוֹת. וְזֶה (תהילים קמ״ה:י״ג): מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, הַיְנוּ שֶׁמִּדַּת מַלְכוּת הִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עוֹלָמוֹת, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל. וְאֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל עֹל מַלְכוּתוֹ, לָכֵן יוֹצְאוֹת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּקַבְּלוּ עֹל מַלְכוּתוֹ, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם.
וּמֵאַיִן יוֹצְאוֹת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, מֵעוֹלַם הַדִּבּוּר. וְזֶהוּ (שיר השירים ה׳:ו׳): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, הַיְנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת מֵעוֹלַם הַדִּבּוּר. וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: מַלְכוּת פֶּה.
וּבְחִינוֹת שְׁכִינָה גַּם כֵּן, כִּי שׁוֹכֶנֶת אִתָּם תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט״ז:ט״ז): הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאוֹתָם,
וְהוּא בְּחִינַת: אֵם הַבָּנִים. הַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁהָאֵם הוֹלֶכֶת תָּמִיד עִם בָּנֶיהָ, וְאֵינָהּ שׁוֹכַחַת אוֹתָם, כֵּן הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, הוֹלֶכֶת עִם הָאָדָם תָּמִיד. וְזֶהוּ (ירמיהו ל״א:כ׳): כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בוֹ זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ; הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהַדִּבּוּר זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ תָּמִיד, וְהוֹלֶכֶת עִמּוֹ אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ח · אות ב׳וְזֶהוּ בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, בַּגָּלוּת, וְנִתְאַלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ט:ג׳): נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה. וְזֶהוּ (תהילים נ״ח:ב׳): הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן; הַיְנוּ כִּי צֶדֶק זֶה מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, כַּנּוֹדַע, וּמַלְכוּת, הוּא הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, כְּשֶׁהוּא בַּגָּלוּת הוּא אִלֵּם.
וְלָכֵן בַּמֶּה שֶּׁפָּגַם יְתַקֵּן, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (הושע י״ד:ג׳): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים – שֶׁיִּתְוַדֶּה תָּמִיד בְּכָל לִבּוֹ, נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי. אֲזַי: וְשׁוּבוּ אֶל ה' – שֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁפָּגַם אֶל שָׁרְשׁוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כִּי מְיַחֵד הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל, אֶל ה'.
וְזֶהוּ גַּם כֵּן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו מ׳:ה׳): וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִי ה' דִּבֵּר. הַיְנוּ, כְּשֶׁמְּיַחֵד הַדִּבּוּר עִם ה', שֶׁהוּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ כַּנַּ"ל, אֲזַי: וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'. כָּבוֹד זוֹ שְׁכִינָה, כַּנּוֹדַע. הַיְנוּ, שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל הֶאָרַת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת.
כִּי עַכְשָׁו נִקְטָן אוֹרָהּ וְנֶחֱלָשׁ כֹּחָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַשְּׁכִינָה צוֹוַחַת: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת וְכוּ', כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי; הַיְנוּ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵן אִתָּם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ טֻמְאוֹתָם, וְזֶהוּ גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ [שֶׁעַל־יְדֵי] שֶׁיְּתַקֵּן פַּרְצוּף מַלְכוּת, וִייַחֵד הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת וּבְחִינַת שְׁכִינָה, עִם ה', יִתְגַּלֶּה וְיִתְגַּדֵּל אוֹרָהּ שֶׁל פַּרְצוּף מַלְכוּת. וְזֶהוּ (משלי ט״ז:ט״ו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים; הַיְנוּ [שֶׁעַל־ יְדֵי] שֶׁיִּתֵּן הֶאָרָה בְּפַרְצוּף מַלְכוּת, יָכוֹל לִחְיוֹת, כִּי שׁוֹאֵב חַיִּים מִמִּדַּת מַלְכוּת, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל: