השתפכות הנפש · אות כב

צָרִיךְ לָזֶה זְכִיָּה גְּדוֹלָה שֶׁיִּזְכֶּה לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְחָרֵט כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי הַיּוֹם חוֹלֵף וְעוֹבֵר אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת כָּל יְמֵי חַיָּיו, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ (שָׁם, סִימָן מ"ז).

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "נַחַת הַשֻּׁלְחָן" כְּתַב־יָד מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּהִלְכוֹת פֶּסַח שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא־אַחֲרָא הוּא לְסַמּוֹת עֵינֵי הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהִתְבּוֹנֵן כְּלָל עַל דְּרָכָיו, בִּבְחִינַת לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה וְכוּ'. אֲבָל תֵּכֶף שֶׁמְּעוֹרֵר כֹּחַ וְהֶאָרַת הַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַנֵּר בְּחִינַת נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם וּמַתְחִיל לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל דְּרָכָיו, אֲזַי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ וּמְעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ, וְזֶה שֶׁמְּבָרְכִין עַל בִּעוּר חָמֵץ בְּעֵת הַבְּדִיקָה כִּי הַבְּדִיקָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל הֶחָמֵץ (שֶׁהוּא מִצַּד הַיֵּצֶר הָרָע) הַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו זֶה כְּבָר הוּא הַתְחָלַת הַבִּעוּר.