משיבת נפש · רצף ג · חלק שני · אות קיטאַף־עַל־פִּי שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִפְרֹעַ חוֹבַת כָּל יוֹם וָיוֹם בִּזְמַנּוֹ דַּיְקָא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ גַּם־כֵּן לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעַת הַשֵּׁם אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה, שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יַרְפֶּה יָדָיו חַס וְשָׁלוֹם, מִלְּהוֹחִיל וּלְהַמְתִּין לִישׁוּעַת הַשֵּׁם תָּמִיד וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לִשְׁלֵמוּת יְשׁוּעָתוֹ; [עַיֵּן כָּל זֶה יִרְאָה אוֹת קמ"ד פֶּסַח וּסְפִירָה אוֹת ק"ס].