ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות קיז

אַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ לְהָכִין עַצְמֵנוּ עַל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְהָלַכְנוּ לְגַלֵּחַ עַצְמֵנוּ אֵצֶל יִשְׁמָעֵאל. וְגַם אָמָּנוּת הַגִּלּוּחַ שֶׁלָּהֶם מְשֻׁנָּה מְאֹד מֵאָמָּנִים שֶׁלָּנוּ. וְהָלַכְנוּ לִטְבֹּל בַּמִּקְוֶה שֶׁבְּבֵית־הַכְּנֶסֶת וְשָׁם אֵין מֶרְחָץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֵין הוֹלְכִים שָׁם לִטְבֹּל אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב יוֹם טוֹב, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת עַצְמוֹ. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה הַכֹּל עַל נָכוֹן. וְשָׂמַחְנוּ מְאֹד שֶׁזָּכִינוּ אַחַר חֲלִישׁוּת וְיִסּוּרִין כָּאֵלּוּ וְטִלְטוּלִים כָּאֵלּוּ שֶׁהָיָה לָנוּ עַל הַיָּם לָבוֹא עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת וְשַׁבַּת קֹדֶשׁ לִמְקוֹם מְנוּחָה בָּרוּךְ הַשֵּׁם: