קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה א׳ · אות ד׳

אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. עַל כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁעָבַר וּפָגַם. כְּמוֹ כֵן הוּא מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ. עַל כֵּן נִמְצָאִים כַּמָּה מִינֵי שִׁגָּעוֹן בְּרב בְּנֵי אָדָם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה הִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּזֶה מַכְנִיעִין הַיֵּצֶר הָרָע וּמְגָרְשִׁין הַשִּׁגָּעוֹן וְהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּדְבָּק בָּאָדָם עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו.