קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה א׳ · אות ט׳

עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין הַיֵּצֶר טוֹב וְהַיֵּצֶר הָרָע הוּא רַק בָּזֶה כִּי הַיֵּצֶר טוֹב מֵסִית אֶת הָאָדָם לִמְאס בְּכָל הַחָכְמוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְכָל הַתַּאֲווֹת שֶׁהֵם כְּסִילוּת גָּמוּר וְרוּחַ שְׁטוּת בֶּאֱמֶת וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ רַק אֶל אוֹר הַשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְהַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית אֶת הָאָדָם לְהֵפֶךְ בִּבְחִינַת "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה וְהַשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כּחַ לְהַיֵּצֶר טוֹב לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרָע וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע' וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בְּכחַ.