קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ג · אות ט׳

אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר וְהֶחָכָם מְקַבֵּץ נַפְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁהֵם הָרְצוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וּמַעֲלֶה אוֹתָם בִּבְחִינַת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם לְטוֹבָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וְשָׁב וְיוֹרֵד עִם הַנְּפָשׁוֹת לְזֶה הָעוֹלָם וּמַמְשִׁיךְ עִמָּהֶם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה. הַנְּפָשׁוֹת הָאֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת הַחַיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה. וְהַגּוּפִים שֶׁלָּהֶם הֵם בִּבְחִינַת הָאוֹפַנִּים. וְנֶפֶשׁ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה הִיא בִּבְחִינַת הַכִּסֵּא וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. וְכֵן בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ יֵשׁ גַּם כֵּן הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים וְהַכִּסֵּא וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא