קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ח · אות ו׳

אֵין לְאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. כִּי הַמַּנְהִיגוּת עִקָּרָהּ בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְעִקַּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּהֲסָרַת עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲפִילּוּ שֶׁמֶץ עֲבוֹדָה זָרָה. וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲמִין בָּזֶה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר כָּזֶה שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין לוֹ רַחֲמָנוּת בִּשְׁלֵמוּת. בְּכֵן אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהוּא חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתוֹ בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בָּרַחֲמָנוּת. וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְשָׁלוֹם אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִין וְאֵין מַנִּיחִין הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדוֹ