קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״א · אות ט׳

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כִּי הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת חֻפָּה בְּחִינַת קדֶשׁ בְּחִינַת קִדּוּשִׁין וְהַשֵׂכֶל שֶׁהוּא מַקִּיף לָזֶה הוּא פְּנִימִי לָזֶה. כִּי כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַצַּדִּיק לְהַשָׂגָה שֶׁלּא יָדַע מִזֶּה מִקּדֶם וְהִיא אֶצְלוֹ דָּבָר חָדָשׁ אֲזַי נִתְלַהֵב וְנִבְעַר מֵאוֹר הַשָׂגַת הַדַּעַת הַזּאת. כִּי הִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא עַל יְדֵי הַשָׂגַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל וְיִהְיֶה הַצַּדִּיק הַזֶּה נִכְוֶה מִמֶּנּוּ. וְאֵצֶל הַצַּדִּיק הַגָּבהַּ מִמֶּנּוּ אֵין זֶה נֶחֱשָׁב לְהַשָׂגָה כְּלָל וְאֵינוֹ נִכְוֶה וְנִתְחַמֵּם כְּלָל מִמֶּנָּה, רַק הוּא צָרִיךְ לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת עַצְמוֹ בְּהַשָׂגָה אַחֶרֶת הַגְּבהָה יוֹתֵר כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹ. כִּי הַחֻפָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת אוֹרוֹת מַקִּיפִין הִיא בְּחִינַת חִפּוּי וְכִסּוּי מַמָּשׁ שֶׁמְּחַמֵּם אֶת הָאָדָם, כִּי עִקַּר הַחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת הִיא מֵהַשָׂגַת הַמַּקִּיפִין כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁאַחַר הַחֻפָּה הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין נִשְׁמַת הַמֵּת שֶׁנִּסְתַּלֵּק לְאוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל עַל יְדֵי שִׁבְעָה יָמִים אֵלּוּ, וְעַל כֵּן חַיָּב הָאָבֵל רַחֲמָנָא לִצְלָן קְרִיעָה, כִּי קֶרַע גִּימַטְרִיָּא ש"ע [שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים] נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים שֶׁהֵם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁתֵּי פְּעָמִים אָלֶף לָמֶד כִּי אֵל הוּא אוֹר הַפָּנִים