קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ב · אות ט״ו

מִדַּת הָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאד מְאד כִּי עַז פָּנִים לְגֵּיהִנּוֹם, אִם הִיא שֶׁלּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֵּעֵז פָּנָיו כְּנֶגֶד יִרְאֵי הַשֵּׁם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְכָל הָעֳנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אַךְ ענֶשׁ הָעַזּוּת נִשְׁאָר רַק בְּגֵּיהִנּוֹם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאד כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיּוּכַל לַעֲמד נֶגֶד הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַמּוֹנְעִים מִלְּהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי וְלִכָּנֵס בַּקְּדֻשָּׁה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין