קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ה · אות ד׳

וְדַע שֶׁכְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר וּמְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת הַמְסַבְּבִים אוֹתוֹ כַּנַּ"ל וְנִכְנָס וְעוֹלֶה לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה הַגְּבהָה יוֹתֵר לְפִי בְּחִינָתוֹ. בָּזֶה עוֹשֶׂה טוֹבָה גַּם לַחֲבֵרוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא נִכְנָס בָּהּ עַתָּה. כִּי עַל יְדֵי זֶה חֲבֵרוֹ יוֹצֵא מִמֶּנָּה וְעוֹלֶה לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּעַמְדוּ בְּמַדְרֵגָה אַחַת, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת הֲרָמָה מַה שֶּׁאֶחָד מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת חֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל