קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות י״ב

וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל הַמַּשָׂא וּמַתָּן שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הִלּוּךְ וְהִלּוּךְ וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַמַּשָׂא וּמַתָּן, שֶׁכַּוָּנָתוֹ הוּא כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁל הַמַּשָׂא וּמַתָּן. כִּי הַצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין בִּבְחִינַת "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה" בִּבְחִינַת זֶרַע גָּד הוּא טִפָּה חִוַּרְתָּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כִּי עַל יְדֵי צְדָקָה נִתְרוֹמְמִין הַמּחִין וְיֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה