קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות ח׳

וְכָל זְמַן שֶׁלּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי אָז הַדִּבּוּר אָסוּר בִּבְחִינַת "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה", שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת דַּם נִדָּה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמֵּאֵלּוּ הַדָּמִים נַעֲשֶׂה בְּחִינַת דּוּמִיָּה. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית בִּבְחִינַת "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ", וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת תּוֹרָה. וּמִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אָז הוּא עוֹבֵר עַל "לא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ" שֶׁהוּא הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד . אֲבָל עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַדִּבּוּר מֻתָּר וִיכוֹלִין לִפְתּחַ פֶּה בַּדִּבּוּרִים הַמְּאִירִים בַּתּוֹרָה