קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל׳ · אות ט״ו

מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת מַלְכוּת וְהִיא נִכֶּרֶת בְּקוֹלוֹ כִּי יֵשׁ "קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה" וְכוּ' כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל כָּל אֶחָד. וְעַל כֵּן הֵבִין שָׁאוּל בְּקוֹלוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא חָזָק בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת וְשָׁאַל אוֹתוֹ "הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד" . שֶׁתָּמַהּ שָׁאוּל עַל קוֹלוֹ וְהֵבִין שֶׁהוּא קוֹל שֶׁל מֶלֶךְ מַמָּשׁ וְרָצָה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלא יָכל. וְזֶהוּ "וַיִּשָׂא שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" שֶׁהָיָה נָמוּךְ בִּבְחִינַת קוֹל שֶׁל בְּכִיָּה וְאָז אָמַר לְדָוִד "יָדַעְתִּי כִּי מָלךְ תִּמְלךְ" כִּי יָדַע זֶה עַל יְדֵי הַקּוֹל כַּנַּ"ל