קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ז · אות ז׳

וְעִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ אֵין זֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים. כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן שֶׁמַּאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל וְהוּא מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּחַי הַמְגֻלְגֶּלֶת בּוֹ, בַּמְדַבֵּר הַיְנוּ בְּדִבּוּר הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה בְּכַוָּנָה. וְצָרִיךְ הַשּׁוֹחֵט לְכַוֵּן בָּהּ כָּרָאוּי לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּדָּם וְעַל יְדֵי זֶה בָּאָה הַנֶּפֶשׁ וְעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת מַיִן נוּקְבִין וַאֲזַי הַשְּׁכִינָה מִזְדַּוֶּגֶת עַל יְדֵי הַמַּיִן נוּקְבִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ וְעַל יְדֵי הַזִּוּוּג הִיא מְקַבֶּלֶת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַחַלָּף מַאֲכֶלֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת" עַל שֵׁם הַשּׁוֹחֵט הֶהָגוּן שֶׁמַּאֲכִיל לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן, וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה חוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל וְאֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֲזַי כְּשֶׁעוֹמֵד עִם הַחַלָּף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת וְיֵשׁ צַעַר לְנֶפֶשׁ הַחַי וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר. כִּי הַחַלָּף שֶׁלּוֹ הוּא חֶרֶב הַמִּדְבָּר וְאֵינוֹ חֶרֶב לַה' בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה בְּחִינַת דִּבּוּר, כִּי אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגֶּלֶת, אַדְּרַבָּה הוּא מוֹרִיד אֶת הַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲלָתָהּ שֶׁבִּבְחִינַת חַי גַּם כֵּן וְאֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ וְאֵין לְהַשְּׁכִינָה מַיִן נוּקְבִין לְהַמְשִׁיךְ טֶרֶף לְבֵיתָהּ. וְעַל יְדֵי זֶה "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר", שֶׁבִּיגִיעָה וְטִרְחָה גְּדוֹלָה צְרִיכִים חַס וְשָׁלוֹם לְהַמְשִׁיךְ מְעַט הַפַּרְנָסָה מִפְּנֵי הַחַלָּף שֶׁלּוֹ הַנִּקְרָא חֶרֶב הַמִּדְבָּר (שֶׁמָּסַר אֶת הַנֶּפֶשׁ לַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בַּמִּדְבָּר כַּיָּדוּעַ)