קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ד׳ · אות א׳

רָאוּי לְהַדְּבֵקִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לָדַעַת שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ. וּכְשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ זאת, זאת הַבְּחִינָה הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם. וְאָז יִזְכֶּה לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו הַכּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי הַכּל מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת שֶׁל הָאָדָם שֶׁלּא יְבַעֵט וְלא יִתְבַּלְבֵּל מֵהַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו, רַק יַאֲמִין שֶׁהַכּל לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית.