קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ז · אות ד׳

וְעַל כֵּן הַמְשֻׁקָּע בַּאֲכִילָה רָחוֹק מֵאֱמֶת, שֶׁהִיא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים מִבְּחִינַת אֱמֶת בְּחִינַת "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכל" . וְאִם מְדַקְדְּקִין יִשְׂרָאֵל לִבְלִי לֶאֱכל הַרְבֵּה כִּי אִם לְשׂבַע נַפְשָׁם אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת "יִשָׂא ה' פָּנָיו" שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים וְנִזּוֹנִים מִמִּדַּת הָאֱמֶת. וּלְהֵפֶךְ אֲפִילּוּ אִישׁ צַדִּיק שֶׁכְּבָר יָצָא מֵהַתַּאֲוָה וְנָפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ וְנָפַל לְתַאֲוַות אֲכִילָה סִימָן שֶׁיָּצָא שֶׁקֶר מִפִּיו וְיֵשׁ דִּין עָלָיו לְמַעְלָה וְהוּא סִימָן עֲנִיּוּת