קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ח · אות ד׳

וְכֵן שְׁלָשְׁתָּם מַצִּילִים מֵרִיב וּמַחֲלקֶת בְּחִינַת: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת" (תְּהִלִּים לא כא). שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ חַס וְשָׁלוֹם לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם כִּי אָז יִתְקַיֵּם: "אָז אֶהְפּךְ אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה" וְגוֹ' (צְפַנְיָה ג, ט) וְיִהְיֶה שָׂפָה אַחַת לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְאָז נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר וְיִתְגַּבֵּר וְיִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם וְיִזְכּוּ כֻּלָּם לֵידַע מֵהָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁיִּתְפַּרְסֵם וְיִתְגַּלֶּה, וְעַל-יְדֵי-זֶה הַכּל יַחְזְרוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן: