קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ה · אות ב׳

וַאֲפִילּוּ עַכְשָׁו בַּגָּלוּת שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא תַּחַת יַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְאֵין יְכלֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְהִתְגַּלּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִין לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁתָהּ עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת זְכוּת אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב וְגוֹ' וְהָאָרֶץ אֶזְכּר" (ויקרא כו, מב). וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת זְכוּת אָבוֹת נִתְגַּלֶּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים. וְלא דַּי שֶׁהָאָדָם נִצּוֹל מֵהָרָשָׁע אֶלָּא גַּם רוֹאֶה בָּרָשָׁע מַה שֶּׁהָרָשָׁע רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ.