קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ה · אות ד׳

וְעַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה צִדְקַת ה' נִתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ וְנִתְפַּשֵּׁט לִבּוֹ מֵעַקְמִימִיּוּתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ מִקּדֶם וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל. כִּי עִקַּר הַתְּפִילָּה הִיא עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכּל הוּא בִּרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִילּוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, 'וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה' (פסחים קי"ח), וְאָז מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו. וְזֶהוּ בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה, פָּרָה זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (השוע יד, ג), "אֲדֻמָּה תְּמִימָה וְכוּ' אֲשֶׁר לא עָלָה עָלֶיהָ על" (במדבר יט, ב). הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁרוֹאֶה וּמַשִׂיג צִדְקַת ה', שֶׁמַּחֲלִישׁ כּחַ הַדִּין וּמְסַלְּקוֹ מֵהָרָשָׁע לְטוֹבַת הַצַּדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כַּמְבאָר בִּפְנִים כָּל זֶה.