קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ה · אות ז׳

גַּם צָרִיךְ לַהֲפךְ כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת לְכָבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד" (תהלים כט, ט). כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּמְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ מִכָּל וָכל וְאֵינוֹ רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר רַק אֶת הַמֶּלֶךְ. מוּבָן בְּוַדַּאי שֶׁאִם שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה חֶרְפָּה וּבִזּוּי הוּא מְפָרְשָׁהּ לְפֵרוּשׁ שֶׁל כָּבוֹד לְהַמֶּלֶךְ, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְתוֹךְ הֵיכַל הַמֶּלֶךְ וִיבַזֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ. וְאֵין לַחֲשׁב שֶׁמָּא אֵלּוּ הַחֲרָפוֹת עָלָיו נֶאֱמָרִים, כִּי מִי הוּא הֲלא יְשׁוּתוֹ נִתְבַּטֵּל וְאֵין כָּאן אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, וּבְוַדַּאי דִּבּוּרִים אֵלּוּ הֵמָּה דִּבּוּרֵי כָּבוֹד. וּמִתְבּוֹנֵן בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ אֵיךְ לְפָרֵשׁ וּלְצָרֵף אוֹתָם שֶׁיִּתְהַוֶּה מֵהֶם כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן כִּי בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה הָאָדָם עוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. וְכָל זֶה צָרִיךְ הַמִּתְפַּלֵּל לְתַקֵּן בִּתְפִילָּתוֹ. וְהַשְּׁלשָׁה דְּבָרִים הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת הַשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בַּפָּרָה "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת" כַּמְבאָר בִּפְנִים.