קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ט״ז

הַשָּׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת וְהַמַּחֲלקֶת הוּא הֵפֶךְ הַדַּעַת. אַךְ יֵשׁ מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת דַּעַת גָּדוֹל מְאד יוֹתֵר מֵהַדַּעַת שֶׁל שָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַמַּחֲלקֶת הוּא אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל. וּבְמִצְרַיִם שֶׁהָיָה הַדַּעַת בַּגָּלוּת, בְּוַדַּאי לא הָיָה מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי זֶה תָּלוּי בַּדַּעַת כַּנַּ"ל. אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם עַל יְדֵי משֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, אָז זָכוּ לְזֶה הַדַּעַת שֶׁל מַחֲלקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת תַּכְלִית הַשָּׁלוֹם.