קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ו · אות ט׳

כְּפִי תַּאֲוָות מָמוֹן כֵּן נִתְמַעֵט הַדַּעַת וְהַחַיִּים וְהָאֲרִיכוּת יָמִים, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמַּכְרֶזֶת תָּמִיד לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מֻכְרָח לְהִתְיַגֵּעַ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ בְּטרַח גָּדוֹל וּפַרְנָסָתוֹ בִּכְבֵדוּת וּבְדחַק מְאד. אֲבָל כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ לַחֲשׁב רַק בַּתּוֹרָה וּמְשַׁבֵּר תַּאֲוָות מָמוֹן, עַל יְדֵי זֶה פַּרְנָסָתוֹ בְּנָקֵל. וְזוֹכֶה לִשְׁמעַ הָרְמָזִים וְהַכְּרוּזִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת הָעוֹלִים בְּלִבּוֹ בְּכָל עֵת, לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.