קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ט · אות א׳

מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִיפּוֹת וְהָרָע שֶׁל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם. וְהָעֵצָה עַל זֶה הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה לִשְׁפּט אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אִם הוּא כְּהגֶן אוֹ לָאו. וְיוֹכִיחַ וִייַסֵּר אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה שֶׁלּא כְּהגֶן. וְעַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַזֶּה נִתְלַהֵב הַלֵּב וְאֵשׁ שֶׁל הִתְלַהֲבוּת הַזּאת שׂרֵף אֶת הַקְּלִיפּוֹת מִלְּהִתְאַחֵז בּוֹ וְאָז מַכְנִיעַ אוֹתָם גַּם מִלְּהִתְאַחֵז בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁקֵּרְבָן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ