קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות ו׳

גַּם עַל יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ. כִּי עִקַּר מְנִיעַת הַתְּפִילָּה שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וְלִבּוֹ חָלוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְהוּא יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה וְשׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִילָּה, בְּוַדַּאי הָיָה מְדַקְדֵּק מְאד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל. רַק מֵחֲמַת שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק וְאֵינוֹ חָזָק בִּידִיעָה זאת בְּלֵב שָׁלֵם בִּשְׁבִיל זֶה אֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל כָּךְ וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבּוֹ הֵיטֵב בִּתְפִילָּתוֹ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁבַּלֵּב הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלקֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבַּלֵּב. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין מַחֲלקֶת הַיֵּצֶר הָרָע בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת. וְזֶה "אוֹדְךָ בְּישֶׁר לֵבָב" 'לֵבָב' דַּיְקָא בִּשְׁנֵי יְצָרִין אֵימָתַי "בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" כַּנַּ"ל