קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ז׳

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמֶת (הַיְנוּ כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאֵין הַשֵׂכֶל מֵבִין. כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵין הַשֵׂכֶל מֵבִין, מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין. עַל כֵּן עִקַּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בָּאֱמֶת, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֶה בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּשֵׂכֶל. וּצְרִיכִין רַק לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהָבֵן הֵיטֵב)