קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ז׳ · אות ט׳

הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים הוּא בְּחִינַת נִשּׂאִין וְזִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה. כִּי הוּא מְקַבֵּל טִפֵּי הַשֵׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק עַל יְדֵי עֵצָה שֶׁמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ. נִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. וּלְהֵפֶךְ עֲצַת הַחוֹלְקִים וְהַמּוֹנְעִים וְדוֹמֵיהֶם הַמְדַבְּרִים חֲלַקְלַקּוֹת לְהָסִית וּלְהַדִּיחַ מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת הֵם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית. עַל כֵּן מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ צָרִיךְ לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד מֵהָעֵצוֹת הַהֲפוּכוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁלּא יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם