קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ב · אות ו׳

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי נִיאוּף חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה, וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו דִּמְיוֹנוֹת, כְּאִלּוּ עוֹמֵד לְפָנָיו דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שְׁאָר דִּמְיוֹנִים רָעִים, וּמְבַלְבְּלִים אוֹתָם מְאד בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה וְיֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם. וְרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר מְאד לְהַעֲבִיר אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתָּם וְזוֹרְקִים ראשָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה, אֲבָל דַּע שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים יוֹתֵר וְכָל מַה שֶּׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר לְהַעֲבִירָם מִדַּעְתָּם, אֲזַי אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת הָרָעִים מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי כָּךְ טִבְעָם שֶׁכָּל מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם יוֹתֵר לִדְחוֹתָם הֵם כְּרוּכִים אַחֲרָיו יוֹתֵר, עַל כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְלא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַהִרְהוּרִים וְלא יִשְׁמַע אוֹתָם כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִילָּה אוֹ מַשָׂא וּמַתָּן, וְלא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְלא יַבִּיט לְאַחֲרָיו אִם נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק וּבָזֶה יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ מִמֵּילָא. אַךְ זֶה הוּא רַק עֵצָה לְפִי שָׁעָה וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר גּוּפוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְיוֹרוּ לוֹ דַּרְכֵי הָאֱמֶת אָז יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו בְּתַכְלִית