קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה פ׳ · אות ד׳

וְזֶה עֵצָה טוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בִּתְפִילָּה מֵרִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלִין וּמַטְרִידִין אוֹתוֹ אָז יִזְכּר אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מְרֻצֶּה לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִין נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִזְכֶּה לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כַּנַּ"ל, גַּם בְּלא זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִילָּה הוּא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ