קיצור ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ט׳ · אות ט׳

אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים שֶׁהַכּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְאִם רוֹאִים אֵיזֶה נֵס הֵם מְכַסִּים הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, פּוֹגְמִים בַּתְּפִילָּה כִּי הַתְּפִילָּה הִיא בְּחִינַת נִסִּים שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת הַטֶּבַע. וּפוֹגְמִים בֶּאֱמוּנָה מְאד שֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּפוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מְקוֹם הַנִּסִּים. וְעַל יְדֵי זֶה צְרִיכִין לִפּל בְּגָלוּת מִצְרַיִם וּשְׁאָרֵי גָּלֻיּוֹת וְהֵם מַאֲרִיכִים אֶת הַגָּלוּת רַחֲמָנָא לִצְלָן