ליקוטי עצות · בושה · אות א׳

צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מְאֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נֶגֶד רְצוֹנוֹ חַ"ו, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה חֵטְא וְעָווֹן חַ"ו. וְהַבּוּשָׁה הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה הִיא הַבּוּשָׁה. וְאִם לֹא יַמְשִׁיךְ עָלָיו בּוּשָׁה דִּקְדֻשָּׁה בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנַּ"ל, יִתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁזֶּה קָשֶׁה מִכָּל הָעֹנָשִׁים. כִּי צַעַר הַבּוּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד, וְהוּא קָשֶׁה יוֹתֵר אֲפִלּוּ מִ?גֵּיהִנֹּם הַמָּר. וַאֲפִלּוּ כָּל צַדִּיק יִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּמַעֲלָה. וְאָמְרוּ רַזַ"ל עַל זֶה: אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אֵיךְ יִתְבַּיְּשׁוּ הַחוֹטְאִים חַ"ו, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה גֹּדֶל הַצַּעַר וְהַמְּרִירוּת שֶׁל הַבּוּשָׁה הַזֹּאת בָּעוֹלָם הַבָּא רַחֲמָנָא לִצְלָן. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְבוּשָׁה דִּקְדֻשָּׁה לְבַל יֶחֱטָא כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְפִלָּה וּלְשִׂמְחָה וּלְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִכָּלֵל בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְקַבֵּל מֵהֶם אֱמוּנָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת: (לק"א סי' כ"ב אות י"א)