ליקוטי עצות · בושה · אות ד׳

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה. כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד. כִּי עֲבֵרָה הִיא בְּוַדַּאי בּוּשָׁה רַחֲמָנָא לִיצְלָן, כִּי עֲבֵרָה אֵינָהּ שַׁיָּכָה וּרְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל כְּלָל. כִּי אִישׁ יִשְׂרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מֵעֲבֵרָה לְגַמְרֵי, וּבְוַדַּאי אֵין נָאֶה לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲבֵרָה חַ"ו. אֲבָל גַּם כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּם כֵּן בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, כִּי אֵיזֶה זְכוּת יֵשׁ לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְאֵיךְ יָעִיז פָּנָיו לִכְנֹס בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִּצְוָה. וִישַֹׁעֵר בְּדַעְתּוֹ לִפְנֵי מִי הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, וְגַם גֹּדֶל מַעֲלַת הַמִּצְוָה. כִּי עֹצֶם יְקַר מַעֲלַת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ אֵין לָהּ שִׁעוּר. וּבְוַדַּאי רָאוּי שֶׁיִּפֹּל עָלָיו בּוּשָׁה גְּדוֹלָה כְּשֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה, כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְיִרְאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. וְאֵיךְ הוּא בָּא לַחֲטֹף הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם כִּתְרֵי דְּמַלְכָּא וּלְהַנִּיחָם פִּתְאֹם עַל הָרֹאשׁ, בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁיִּפֹּל עָלָיו בּוּשָׁה גְּדוֹלָה. וְאִם הָיָה לְהָאָדָם בּוּשָׁה, הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ לִקַּח הַמַּאֲכָל לְתוֹךְ פִּיו, כִּי אֵיזֶה זְכוּת יֵשׁ לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֹכֵל. אַךְ עִקַּר הַבּוּשָׁה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא: (לק"ת סי' ע"ב)