ליקוטי עצות · גנות הגאוה ומעלת הענוה · אות י״א

יֵשׁ עֲנָוָה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא עָנָו מֵחֲמַת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַגַּדְלוּת מְבֻזָּה מְאֹד, עַל־כֵּן הוּא עָנָו כְּדֵי לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד. נִמְצָא שֶׁהוּא עָנָו בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת וְכָבוֹד. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו וּלְהִתְרַחֵק מֵהַגַּדְלוּת בְּתַכְלִית עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ. כִּי הַגַּדְלוּת הוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, וְעַל־יְדֵי זֶה עֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי הַגַּדְלוּת: (שם אות ז')