ליקוטי עצות · דעת · אות כ״ד

צָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים בִּכְלָל, וּכְפִי הַדַּעַת הַזֶּה בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ כָּל תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים, אֲבָל הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּן, וְכָל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הֵם בַּלֵּב. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִרְאוֹת לְקַשֵּׁר לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה כּוֹפֶה אֶת לִבּוֹ וְתַאֲווֹתָיו אֶל הַדַּעַת הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְלָל שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת עַל־יְדֵי הַיְדִיעָה הַזֹּאת. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְאוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה הַגְּנוּזָה וְהַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים: (שם אות ז')