ליקוטי עצות · דעת · אות ל״א

וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת שֵׁנָה. כִּי יֵשׁ שֵׁנָה בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהִיא נַיְחָא לַמֹּחִין. גַּם יֵשׁ בְּחִינַת לִמּוּד שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה לְגַבֵּי דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא, וְהוּא לִמּוּד פְּשָׁטֵי אוֹרַיְתָא. וְאָדָם הַדָּבוּק תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְנִתְיַגְּעִים הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל הַדְּבֵקוּת, אֲזַי יִּלְמֹד פְּשָׁטֵי אוֹרַיְתָא. גַּם יֵשׁ שֵׁנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה. וּכְשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, אֲזַי הַמֹּחִין, הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ, בָּאָה לְתוֹךְ אֱמוּנָה וְנִתְחַדְּשׁוּ שָׁם וְנִתְחַזְּקוּ מֵעֲיֵפוּתָם, וּמַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ מֵאוֹר הַפָּנִים. וְעִקַּר הַדָּבָר הִיא הָאֱמוּנָה, שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה מְאֹד, וְאָז, כְּשֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ מִתְיַגְּעִים, מְחַדֵּשׁ אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי אֵיזֶה בְּחִינוֹת שֵׁנָה, הֵן עַל־יְדֵי שֵׁנָה בְּגַשְׁמִיּוּת בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁאָז הַמֹּחִין מִתְחַדְּשִׁין כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, אֲבָל הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, שֶׁצְּרִיכִין קֹדֶם הַשֵּׁנָה לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה שֶׁקּוֹרִין קֹדֶם הַשֵּׁנָה. וּצְרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בְּכַוָּנָה, כְּדֵי לְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ וּלְהַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה בִּשְׁעַת שֵּׁנָה, וַאֲזַי תִּתְחַדֵּשׁ שָׁם, בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְיִזְכֶּה עַל־יְדֵי הַשֵּׁנָה לְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת דְּבֵקוּת, וּמֹחוֹ מִתְיַגֵּעַ עַל־יְדֵי זֶה, אֲזַי צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא, וְאָז צָרִיךְ גַּם כֵּן לִכְנֹס לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה. דְּהַיְנוּ, מֵאַחַר שֶׁמֹּחוֹ מַתְחִיל לְהִתְבַּלְבֵּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת דָּבוּק עוֹד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת דַּעַת וּמֹחִין, אֲזַי צָרִיךְ לְסַלֵּק הַדַּעַת וְהַמֹּחִין לְגַמְרֵי, וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמוּנָה בִּפְשִׁיטוּת וְלַעֲסֹק בִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. כִּי בֶּאֱמֶת גַּם בְּעֵת קִיּוּם הַמֹּחִין בִּדְבֵקוּת אוֹ בְּאֵיזֶה דַּרְגָּה שֶׁהוּא, גַּם אָז עִקַּר קִיּוּם הַדַּעַת וְהַמֹּחִין הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל לְבַד וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בְּאוֹת ט"ו. אֲבָל כְּשֶׁמִּסְתַּלֵּק הַדַּעַת, אָז צְרִיכִין לִכְנֹס אֶל הָאֱמוּנָה לְבַד עַל־יְדֵי אֵיזֶה בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל. וְכֵן לִפְעָמִים הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה לְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ כַּנַּ"ל. וְשָׁם גַּם כֵּן הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה אֲזַי בָּאָה נִשְׁמָתוֹ, שֶׁהוּא שִׂכְלוֹ, בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְנִתְחַדֵּשׁ שָׁם וְכוּ' כַּנַּ"ל: (שם אות ד' ו')