ליקוטי עצות · דעת · אות מ״ז

עִקַּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב וְאֵינוֹ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אָדָם כְּלָל, רַק הוּא חַיָּה בִּדְמוּת אָדָם. וְעִקַּר הַדַּעַת הוּא דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, דַּעַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, לֵידַע כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמַשְׁגִּיחַ בָּאָרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לַדַּעַת הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת, הוּא נִצּוֹל מִכָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת. כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. אֲבָל כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ עָלָיו הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מֵחֲטָאִים: (לק"א סי' ז' אות ב' ג')