ליקוטי עצות · דעת · אות נ׳

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת שָׁלֵם הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁל הָעוֹלָם אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי עִקַּר הַזְּמַן הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת. אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל נִתְגַּדֵּל יוֹתֵר, הוּא רוֹאֶה וּמֵבִין בִּטּוּל הַזְּמַן בְּיוֹתֵר (וְעַיֵּן בִּפְנִים שֶׁמַּסְבִּיר זֹאת הֵיטֵב). וְגַם בְּחוּשׁ רוֹאִין פְּרִיחוֹת הַזְּמַן מְאֹד מְאֹד כְּצֵל עוֹבֵר מַמָּשׁ וּכְעָנָן כָּלָה וְכוּ'. וְאִם תָּשִׂים לֵב לָזֶה תִּנָּצֵל מִדַּאֲגַת עוֹלָם הַזֶּה הַרְבֵּה, וְתִתְחַזֵּק הַרְבֵּה לַחֲטֹף וְלַחֲטֹף בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁתּוּכַל, מַה שֶׁיַּצְלִיחֲךָ לָנֶצַח, שֶׁשָּׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְגַמְרֵי, כִּי הוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי: (לק"ת סי' ס"א)