ליקוטי עצות · דעת · אות ט׳

עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת. וְעַל־כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִבְרֹחַ מְאֹד מִמַּחֲשָׁבָה רָעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְנֶה מְקוֹמוֹ שָׁם חַ"ו. וְצָרִיךְ לָכֹף וּלְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע וּלְהַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא שָׁם מַמָּשׁ וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר הוּא נִכְלָל בּוֹ יוֹתֵר וְזוֹכֶה לְחַיִּים נִצְחִיִּים, וְזוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת וְנִצּוֹל מִכָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ"ל: (שם אות י"א)