ליקוטי עצות · התבודדות · אות י׳

כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וְרוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל, שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ, יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג וְשִׂמְחָה מִזֶּה שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ. עַל־כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים בְּפִיו, שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ, כִּי בְּלֹא זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ בָּזֶה כַּנַּ"ל: (לק"א סי' קכ"ד)