ליקוטי עצות · התבודדות · אות ט״ו

אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכִיָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת טוֹבָה מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר תְּהִלִּים אוֹ שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אוֹ שֶׁמֵּשִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְחוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה וּמִסְתַּכֵּל בְּדַעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּבְכֶּה וְיוֹרִיד דְמָעוֹת, גַּם זֶה הוּא מַחֲשָׁבָה זָרָה וּמְבַלְבֶּלֶת הַכַּוָּנָה. כִּי הָעִקָּר שֶׁיְּכַוֵּן דַּעְתּוֹ לוֹמַר הַדִּבּוּרִים בְּכָל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת, שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ וְלִבּוֹ לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו. וְאִם יִתְעוֹרֵר לִבְכִיָּה מַה טּוֹב, וְאִם לָאו, אַל יְבַלְבֵּל כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה: (לק"ת סי' צ"ה)