ליקוטי עצות · כבוד וגדולה ומנהיגות · אות כ״ט

עִקַּר הַמַּנְהִיגוּת הָאֱמֶת דִּקְדֻשָּׁה תָּלוּי בְּרַחֲמָנוּת. וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מַנְהִיג אֱמֶת כִּי אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת אֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל צָרִיךְ הַמַּנְהִיג לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, כִּי עַל רְשָׁעִים אוֹ עַל רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים אָסוּר לְרַחֵם. וְכֵן צְרִיכִין לֵידַע אֵיךְ לְרַחֵם עַל כָּל אֶחָד, לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ בְּמַה שֶׁהוּא טוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית בֶּאֱמֶת. עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת הוּא לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת. וְעַיֵּן תּוֹכָחָה: (לק"ת סי' ז אות א' ג')