ליקוטי עצות · ממון ופרנסה · אות כ״ג

עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, אֵין זֶה אֶלָּא עַל־יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן מַאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הָחַי הַמְגֻלְגָּל עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה חוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל וְאֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, אֲזַי כְּשֶׁעוֹמֵד עִם הָחַלִיף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי, הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת, וְיֵשׁ צַעַר לְהַנֶּפֶשׁ הַחַי, וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל מָר, כִּי אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל. וְאַדְּרַבָּא, הוּא מוֹרִיד אֶת הַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲלָתָהּ וְאֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה, אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ. וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְמַעֲטָה הַפַּרְנָסָה, וּמְעַט הַפַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּטִרְחָא וִיגִיעָה גְּדוֹלָה. וְעַל־יְדֵי שׁוֹחֲטִים אֵלּוּ נִכְנָע הַנֶּפֶשׁ לְגַבֵּי הַגּוּף וְהַחֹמֶר, וּמִתְגַּבְּרִים תַּאֲווֹת הַגּוּף וְכוּ'. אֲבָל עַל־יְדֵי שׁוֹחֲטִים הֲגוּנִים מַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְנִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל הַגּוּף וְהַחֹמֶר, בְּחִינַת בְּהֵמָה וְסִכְלוּת וָחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת מִיתָה וְשִׁכְחָה וָדִין, בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת. וְנִתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְהַצּוּרָה בְּחִינַת אָדָם וְחָכְמָה וְאוֹר וְחַיִּים וְזִכָּרוֹן וָחֶסֶד, בְּחִינַת חָכְמַת הַתּוֹרָה. וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע גָּדוֹל כַּנַּ"ל: (לק"א סי' ל"ז אות ו')