ליקוטי עצות · ממון ופרנסה · אות כ״ט

כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִים וּבָאִים הַסְּחוֹרוֹת וְהַחֲפָצִים מֵאָדָם זֶה לְאָדָם זֶה, הַכֹּל כְּפִי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבָּהֶם. וְלִפְעָמִים צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת אַחֵר וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִרְשׁוּתוֹ, הַכֹּל כְּפִי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר וּכְפִי הַחֶלְקֵי נַרַ"נ (נֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה) שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל עֵת וּזְמַן. עַל־כֵּן אֵין לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר, לִדְחֹק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לִמְכֹּר דַּוְקָא אוֹ לִקְנוֹת דַּוְקָא בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁחָפֵץ. כִּי לַכֹּל עֵת, כְּפִי בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וּכְפִי חֶלְקֵי נַרַ"נ שֶׁבָּאָדָם כַּנַּ"ל: (שם)