ליקוטי עצות · ממון ופרנסה · אות מ״ה

כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא כֻּלּוֹ תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן צָרִיךְ שֶׁיְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בְּהַתּוֹרָה וְהַדִּינִים הַמְלֻבָּשִׁין שָׁם. ~ [מו] וּמִי שֶׁנּוֹפֵל אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, אֲזַי עֹ?נְשׁוֹ שֶׁאַחַר כָּךְ הוּא צָרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי דַּיָּנִים לָדוּן לִפְנֵיהֶם בְּדִין תּוֹרָה. וְהַכֹּל לְפִי הַפְּגָם. יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין עֹנְשׁוֹ רַק שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן, אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין. אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעָקַר יוֹתֵר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה, אֲזַי גַּם אֵינוֹ זוֹכֶה בַּדִּין: (לק"א סי' ר"פ)