ליקוטי עצות · אמת ואמונה · אות ל״ד

אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגֹּדֶל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ וְהִיא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם. הַיְנוּ, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵימָה, הוּא גֹּדֶל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי אֵין יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל וּמוֹנֵעַ, רַק הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְקָרֵב לְיִרְאֵי הַשֵּׁם, הַכֹּל הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. כִּי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּהָאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הָיָה רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאֹד לְהִתְקָרֵב לָהֶם. וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵימָה, וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק גָּדוֹל. אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְכֵן כָּל הַהִתְרַחֲקוּת מִצַּדִּיקִים וִירֵאִים וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, הַכֹּל מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה בָּא עָלָיו עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵימָה אֵין יָכוֹל לְמֹנְעוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל, וְגֹדֶל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדַת ה' אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה: (לק"א סי' קנ"ה)