ליקוטי עצות · אמת ואמונה · אות ט׳

אֵין לְאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי כְּגוֹן צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתוֹ, בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחְמָנוּת. וְעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַ"ו. אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִין וְאֵין מַנִּיחִים הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדָם: (שם אות ג' ו')