ליקוטי עצות · מחלוקת ומריבה · קטע ל״ו

כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחְלֹקֶת, הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר, וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת בֵּין הַשְּׁכֵנִים, וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ הַתַּכְלִית, שֶׁבְּכָל יוֹם הָאָדָם מֵת, כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לֹא יִהְיֶה עוֹד וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה, וְאֵיךְ יֵשׁ לוֹ פְּנַאי לְבַלּוֹת זְמַן עַל מַחֲלֹקֶת. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת קְצָת, צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לָזֶה, וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם, וְלֹא יְאַבֵּד יָמָיו עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה, רַק יַעֲצֹר רוּחוֹ וְכַעֲסוֹ וְיִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִם הַכֹּל (שיחות הר"ן סי' ע"ז)