ליקוטי עצות · אכילה · אות ט״ז
מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי אֱמֶת, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָאִיר הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, וְהוּא אִישׁ חַיִל וְלֹא הַהֶפֶךְ (שֶׁקּוֹרִין שְׁלֵימַזְלְנִיק), עַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לְקַבֵּל בְּעֵת הָאֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג. דְּהַיְנוּ, שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה, וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג בְּלִי שִׁעוּר, בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה, שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה הוּא רוֹצֶה, רַק רָצוֹן פָּשׁוּט בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: (לק"ת סי' ז' אות י')